top of page
״פיטר-פן״... כך קראתי לו.
גבר רווק המסרב להתבגר,
באמצע העשור הרביעי.
זה היה חינני, עסיסי, ומרגש!!!
ואני? הייתי ״וונדי״...
כן. זו היתה ההרגשה.
להמשך קריאה...
קראת לי פוסט... מה?!
קיבצתי מספר מצומצם של פוסטים נבחרים, המופיעים בדף הפייסבוק של הספר: "גרושה בציר הזמן".
בנוסף, חסכתי לכם את זמן החיפוש וצירפתי ברקוד לסריקה.
מוזמנים לחפור ואל תשכחו לתת באגודל.
אז עכשיו אני מבינה, שלא רק לי היה חודש של תהפוכות נפש.
כזה ש... את תוהה לעצמך:
האם את אנושית בכלל?
האם אני פוגעת בעצמי?
ודרך זה באחרים?
העולם החליט עבורי,
שהוא מזמן לי דבר נפלא,
כשאני ממש לא מוכנה.
ובוחן אותי...
האם אוותר על עקרונות החדשים בחיי מרגע ההתעוררות?
או שמא אחזור על דפוסי עבר,
לשם הנוחות?
להמשך קריאה...
לא פחדתי לאבד אותו.
כנראה זו הסיבה שדווקא איתו הייתי נינוחה.
הוא היה שבויי בקסמי,
שנים קודם.
לא היה לי צורך לרדוף אחריו,
ולא להתאמץ.
להמשך קריאה...
צומת. שם היא נמצאת.
מפחדת שהיא תעשה טעות.
שואלת את דעתי. והייתי שם. בצומת בניתי אוהל...
עד שאזרתי אומץ להמשיך.
את כבר החלטת... אני אומרת לה.
את יודעת איזה מרחק עברת מהרגע שהבנת שיש בעיה ועד שהגעת לצומת דרכים?
להמשך קריאה...
ביחד זה נפלא...
אבל לא בכל מחיר!
אם הביחד, זה כדי לא להיות לבד,
כדאי לבדוק את הפחד מהלבד.
בודד, הוא אדם שלא חקר את הלבד שלו.
שלא לקח את ההזדמנות לצמוח מהשקט סביבו. שלא הבין שהשקט מבקש התבוננות פנימית.
להמשך קריאה...
כל-כך קשה לי לקבל...
מרגיש לי לא נוח,
לא נעים, לרוב מסרבת,
לעיתים מתנצלת...
והם יודעים שם למעלה...
מכירים בחולשות שבי.
הזוטרים שבניהם חשבו ש...
הכינו לי ״שיעור מהסרטים!״
להמשך קריאה...
פרידות בחודש ינואר...
חודש קר ומנוכר.
שלוש פרידות כואבות,
שלוש שנים רצופות.
ובכל זאת מאמינה,
שהכל תמיד לטובה.
ותמיד כשמשהו חדש נכנס,
הוא מחדד את הדיוק.
להמשך קריאה...
״אימא, היה ממש!
אבל ממש כייף!״
לא... הוא לא היה בלונה פארק,
לא ברכיבה על סוסים,
ולא... בהחלקה על הקרח.
כך הוא עונה לי על השאלה:
אז... איך היה בשיעור הראשון
של כיתת דוברי אנגלית?
להמשך קריאה...
במשך השנים, פיתחתי אלרגיה לחוצפה...
זה מקפיץ לי את הפיוז
לכדי שריפה.
מנסה לשלוט בזה, אבל הצורך ״להעמיד במקום״, משתלט.
אצלי הגבולות בדרך כלל ברורים
בתור עצמאית ומבוקשת.
להמשך קריאה...
bottom of page